סיכום ורפלקציה:

הפרויקט הזה היה בשבילי חוויה ממש משמעותית. זה התחיל מרעיון שעלה לי מתוך התחושות בתקופת המלחמה – הרגשתי בדידות, בלבול, ורציתי להעביר את זה דרך צילום. מה שיצא בסוף באמת משקף את מה שדמיינתי, ואפילו יותר – זה מרגיש כמו סיפור של דור שלם, לא רק שלי.

במהלך הדרך למדתי המון – גם על צילום וגם על עצמי. זו הייתה הפעם הראשונה שצילמתי בסטודיו, והיה לי קשה להבין איך להשתמש בתאורה נכון. היו מלא ניסיונות, טעויות, אבל בסוף זה התחבר. זה אילץ אותי להיות יצירתית וזה דווקא עבד לטובתי.

אני ממש מרוצה מהתוצאה, אם הייתה לי עוד הזדמנות, הייתי מוסיפה עוד סצנות יצירתיות כמו התמונה מתחת למים, כדי להעמיק את הסיפור.

אם הייתי מתחילה מההתחלה, הייתי לוקחת יותר זמן לתכנן עוד קשרים שמחברים בין התמונות אבל אני שמחה על כל מה שלמדתי בתהליך.

זה היה פרויקט שדרש ממני להסתכל פנימה, להבין מה אני מרגישה, ולתרגם את זה למשהו שאנשים אחרים יוכלו להתחבר אליו.

גיליתי שאני יכולה להוביל תהליך שלם לבד, לפתור בעיות, ולבטא את עצמי דרך צילום. הבנתי עד כמה זה חשוב לי – ואני יודעת שזה משהו שאני רוצה להמשיך איתו גם בעתיד.

​